החלטה בתיק רע"פ 9210/03

           ביום 10.5.2002 הוגש לבית-משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום כנגד המבקש, המייחס לו עבירה של סחיטה בכוח, בניגוד לסעיף 427 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של סחיטה באיומים, בניגוד לסעיף 428 לחוק העונשין.

           לפי הנטען בכתב האישום, במועד בלתי ידוע בחודש יולי 2001 בשעות הערב, פגשו המבקש ביחד עם אנשים נוספים, באדם בשם שוניה ניקולייבסקי (להלן: "המתלונן") ודרשו ממנו, כי ישלם להם כסף בתמורה לשמירה על מכוני ליווי בבאר-שבע, אשר בבעלותו. עוד נטען בכתב האישום, כי המתלונן דחה את ההצעה, ואז המבקש ואנשים נוספים שזהותם אינה ידועה, תקפו אותו, היכו אותו בפניו באגרופים ואיימו עליו, כי אם לא ישלם להם כסף, יהיו לו בעיות.

           בית-משפט השלום בבאר-שבע (כב' סגן-הנשיא נ' זלוצ'ובר) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו לאחר הסדר טיעון - בעבירה של סחיטה בכוח, כאשר עבירת הסחיטה באיומים נמחקה מכתב האישום. בית-משפט השלום הטיל על המבקש 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה מסוג פשע.

           על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בערעורו העלה המבקש טענה, לפיה בית-משפט השלום לא ייחס משקל מספיק להסדר הטיעון, ממנו הבין, כי לא יוטלו עליו למעלה מ- 6 חודשי מאסר בפועל.

           בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגן-הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ור' יפה-כ"ץ) דחה את הערעור, למעט לעניין העובדה, שבית-משפט השלום לא הביא בחשבון את התקופה שבה המבקש היה נתון במעצר עד לסיום ההליכים - 30 יום, וקבע, כי יש להפחית מתקופת המאסר שעל המבקש לרצות את ימי המעצר, כלומר הימים שבין 7.5.02 ועד 5.6.02. יתר ההוראות שבגזר-הדין של בית-משפט השלום נשארו על כנן. עוד הוסיף וקבע בית-המשפט המחוזי, כי המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 20.10.03.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגדרה חזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי בנוגע לחומרת העונש ובמסגרתה הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית-המשפט המחוזי.

           מנגד, המשיבה תמכה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי וביקשה לדחות את הבקשה. עוד הוסיפה וטענה המשיבה, כי עוד ביום הצגת הסדר הטיעון בבית-המשפט המחוזי הצהירה היא, כי אין כל הסכמה לעניין העונש.

           ביום 14.10.03 החלטתי לעכב את ביצוע גזר הדין של בית-המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

           דין הבקשה להידחות.

           בית-המשפט המחוזי קבע, בין היתר, בעמ' 4 לגזר-הדין, כדלקמן:

                        "על פי הסדר הטיעון שנעשה בין הצדדים, המערער שוחרר ממעצר בית והושם במעצר בית חלקי באופן שהותר לו לצאת לעבודה בלווית ערב. וכן הוסכם כי "הנאשם ישלח לתסקיר שירות המבחן ולממונה על עבודות שירות" אולם בהמשך נאמר כי "אין התחייבות (מצד המשיבה) לקבל המלצת שירות המבחן ואין הסכמה לעונש.

                        הסניגור היה ער, לחלוטין, לאמור לעיל, ואיננו מקבלים את טענותיו, היום, שבכך שבית המשפט נאות לבקש מהממונה על עבודות שירות חוות דעת כאילו הייתה מעין הסכמה שלא יוטל על המערער, בסופו של דבר, עונש מאסר לריצוי בפועל."

           מנסיבות אלה עולה, כי מאחר והמשיבה הבהירה למבקש, כי אין ביניהם הסכמה לעניין העונש, אין מקום לקבל את טענת המבקש, לפיה הייתה הסכמה שכזו, שכן המשיבה דאגה לציין ולהדגיש במפורש, כי אין מצידה הסכמה לעניין העונש.

                  אשר לעונש - במקרה שבפני, בית-משפט השלום ציין במפורש בגזר-דינו, כי התחשב במבקש ולא השית עליו את מלוא העונש הראוי, וזאת נוכח הודאתו ונוכח העובדה, כי היה הסדר טיעון במסגרתו נשלח המבקש לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן ולממונה על עבודות השירות, הגם שלא הובטח למבקש דבר לעניין הקלה בעונשו.

           כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (4) 17). לא מצאתי בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.

           יתרה מכך, עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי.

           המבקש יתייצב ביום 7.12.03, במזכירות בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לא יאוחר מהשעה 10:00 בבוקר, לשם התחלת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, י"ז בחשוון תשס"ד (12.11.03).